עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אני זבל. הכל זבל.

20/11/2015 22:50
MaskedCat
מיאו.
כבר היו לי פה שני בלוגים לפני זה. 
הראשון, היה מוצלח מאוד והייתי כותבת בו כל יום, מפרסמת פוסטים על עצמי, על איך שאני מרגישה, על דברים שאני אוהבת. 
השני, בשני כתבתי לעיתים רחוקות אבל כתבתי שם על הרגשות שלי וחיי היום יום שלי. 
ועכשיו? אני מרגישה שזה בלוג חסר תוכן, אני מפרסמת בו פוסטים אבל לא מרגישה שאמרתי שום דבר ממה שרציתי להגיד.,אני כותבת פה, אבל לא על מה שמפריע לי באמת ואני לא מרגישה הקלה, אני כותבת בעקבות הזכרון הנעים שנשאר לי מכתיבת הפוסטים בבלוגים הקודמים אבל לא מרגישה טוב לכתוב בבלוג הזה.
מה אני עושה בכלל. 
מישהו יכול להזכיר לי את הטעם בכתיבה ? 
אני מרגישה שעם כל שנה החיים שלי נעשים יותר ריקניים, יותר בודדים ויותר משעממים. 
שקעתי עכשיו למצב רוח מתוסכל ואני כותבת על התסכול שלי. 
אז מה רציתי לכתוב כל הזמן הזה  ? 
רציתי לכתוב שחברה שהייתה יקרה לי מאוד עזבה את הארץ, לחיות בחו"ל בגלל העבודה של ההורים שלה. 
ויודעים מה החלק העצוב ? שלא הערכתי אותה כמו שצריך כשהיא הייתה לי.
לא הערכתי את כמה שהיא מיוחדת, את כמה שהיא מתוקה, כמה שהיא נדיבה, כמה שהיא אכפתית, כמה שהיא סלחנית, לא הערכתי איזו חברה טובה היא הייתה, שהמשיכה להיות איתי למרות שהרבה פעמים קראתי לה 'מטומטמת' והייתי לא נחמדה, והייתי זבל והייתי ה'חברה' שאני. 
ועכשיו היא איננה, ואני מתגעגעת אלייה מאוד, ואני חושבת עלייה הרבה ונעשית עצובה ופשוט מתחשק לי לחבוט בקירות ולהתחיל לבכות כי היא כבר לא כאן. 

רציתי לכתוב על עוד חברה שאיבדתי, וגם זה כי הייתי זבל. 
היא הייתה בדכאון והיא כנראה עדיין. 
וראיתי את זה. את הציורים שלה, את העצב שלה, התסכול שהיה לה.ורציתי לשאול, ושאלתי, אבל מעולם לא קיבלתי מענה. היא אמרה לי לעזוב, אמרה שאני לא אבין, וכך עשיתי. אבל אחרי זה אמרתי משהו מטופש, אני אפילו לא זוכרת מה בדיוק זה היה אבל זה פגע בה והיא התעלמה ממני ומעוד חברה למשך זמן ארוך שבו התקרבנו והיא רק החלה להתרחק. 
ואז היא החליטה להתרחק מכולם אבל לאחרונה היא חזרה להסתובב איתנו ואולי החליטה להעמיד פנים שכלום לא קרה אך מעולם לא התנצלתי. אנחנו בסדר כיום, אבל אנחנו לא ממש חברות, אנחנו פשוט מרוחקות. 
אני לא יודעת איך לעזור, ואולי היא רוצה שיניחו לה, אבל אני לא רוצה שהיא תתפרק. 


רציתי לכתוב על זה שהכל מתפרק. 
הכל לא כמו פעם, לא כמו בשנה שעברה. 
שנה שעברה שהיינו ארבע, שנה שעברה שהיה טוב, שנה שעברה שישנו אחת אצל השנייה, יצאנו לקולנוע, נפגשנו אחר הצהריים וחלקנו ביחד חוויות. 
שנה שעברה כשאכלנו בורקסים ורצנו בגשם. 
שנה שעברה כשהלכנו לראות את עורבני חקיין חלק 1 בהרכב מלא, שאז היה ארבע ועכשיו הוא שלוש או אפילו שתיים. 
שנה שעברה כשכולנו ישנו ביחד אצל מישהי, ראינו סרטים, עשינו מלחמת כריות, אכלנו עוגיות כשבחוץ יורד גשם ואנחנו בפנים מלאות שמחה וחמימות.
זה נגמר. 
אנחנו לא ארבע יותר, הפכנו מארבע לשלוש שכל אחת לחוד.

רציתי לכתוב על הזמן שחומק ממני. 
החוג שמאלצים אותי ללכת אליו שטוחן לי את הזמן הפנוי אחר הצהריים, שיעורי הבית הרבים, כל המבחנים שאליהם צריך ללמוד, העבודות שצריך להגיש, המטלות שההורים מבקשים לעשות.
ועכשיו, כשיש לי זמן בסופ"ש אני לא יודעת מה לעשות איתו. אני מרגישה שבזבזתי את כל היום שלי על כלום, כי מה עשיתי היום ? שיחקתי במחשב, אפיתי עוגה קטנה, דיברתי בסקייפ, ראיתי אנימה כמעט כל היום (שהייתה דיי חרא) ואז דיברתי עוד בסקייפ. כל זה? בזבוז זמן מוחלט (טוב, חוץ מהעוגה כי זה אוכל). 
אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני אוהבת לרכב על אופניים עם חברים, אני אוהבת לצאת החוצה עם חברים ולהסתובב בעיר, אני אוהבת לטייל, אני אוהבת לדבר, אני אוהבת לראות סרטים עם חברים ולבלות איתם, אני אוהבת את קיומם של חברים. אבל מה לעשות עכשיו, כשכל אחת לחוד ואני לא נהנית מאף אחת מהפעולות הללו אם אני עושה אותן לבד? לחפש חברים חדשים זו לא אופציה, לתקן את המצב הנוכחי אני מנסה, אז מה נשאר? לרבוץ בבית ולבזבז את הזמן שלי עד לכדי תסכול .

רציתי לכתוב על זה שנדחיתי, נדחיתי בידי בחור לראשונה. 
מדובר בסך הכל בפעם הראשונה שהתוודיתי בפני בחור (כי חיבבתי מלא בחורים בחיי אבל אף פעם לא התוודיתי בפניהם זה פשוט שהרגשתי שאין שום סיכוי שאתגבר עליו מבלי להדחות), אחרי שחיבבתי אותו במשך יותר מחצי שנה שהיינו ידידים. 
ו... טוב, הוא דחה אותי. 
וזה כאב מאוד. קשה לי להגיד שרציתי למות, כי אני לא מסוג הבחורות שיאבדו את משמעות חייהן אם מישהו דחה אותן, אבל הרגשתי מאוד עצובה. אכלתי הרבה גלידות, התכרבלתי עם החתולים שלי, ראיתי סרטים, אני בסדר עכשיו אבל אני לא התגברתי ממש. ככה זה אהבה חד צדדית, זה באסה אחת גדולה. 

רציתי לכתוב על זה שאני בודדה מאוד כי אני מתגעגעת להכל.
מתגעגעת לזמן שהיה לי מה לעשות בו, מתגעגעת לחברים שלי, מתגעגעת למה שהיה פעם, מתגעגעת ללהיות שמחה יותר. 
אני מרגישה מאוד בודדה, מרגישה לגמרי לבד ומרגישה שאף אחד לא מבין אותי. 


רציתי לכתוב על זה שבעוד שנה ושבעה חודשים אני עוזבת לחיות בארה"ב לתמיד. 
אני הולכת לעזוב את כל מה שיש לי כאן לדף חלק שיש לי שם. שינוי מטורף בחיים שלי, אני אהיה לגמרי לבד בהתחלה במדינה זרה. ילדה זרה בעולם גדול ולא מוכר. חיים שמתנהלים אחרת, אנשים אחרים, חיי בית ספר שונים, שפה חדשה, אני הולכת להשתנות. 
אבל בהתחלה אני אהיה לבד ואני צריכה זכרונות טובים מכאן להתנחם בהם, משהו שיחזק אותי ואני מרגישה שהשנים האחרונות שלי פה, שאני רוצה שיהיו נהדרות ומלאות זכרונות טובים, הן משחירות. 
הן בודדות, עצובות, וזבל. אולי זה לטובה כי יהיה קל יותר לעזוב, אבל מצד שני, אם נגזר עליי לעזוב הכל, אני רוצה שהרגעים האחרונים שלי כאן יהיו באמת עם 'הכל' ולא עם כלום. 


עד כאן, 
Masket Cat






הדסRainאריקEmmeline
הדס
21/11/2015 00:16
אחד המרגשים שראיתי... מאמינה ומתחברת לכל מה שרשמת.
יכולה לנחם אותך שאת עוברת להתחלות חדשות דף חלק וזה יתרון גמור!
יהיה בסדר תאמיני בעצמך ותלמדי מטעיות.. כמו תמיד בחיים האלה
Emmeline
26/11/2015 17:48
זה כל כך החיים שלי, בואי תוסיפי טונה בלבול. אני כל כך מרגישה אותך, יש הרבה דברים שקרו לי בדיוק אותו דבר, ואני יודעת שאני לא יכולה לקחת את זה אחורה יותר..
אבל תאמיני לי, בסוף, את תשכחי מהכול, ובעיקר תלמדי מהכול, שזה הכי חשוב. ♥
Rain
29/11/2015 20:18
וואו. אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת.
לפעמים אני מרגישה שנורא בא לי לכתוב, אבל באותו זמן אני גם מרגישה ריקה מתוכן
אולי כרגע את מרגישה תסכול, אבל ככה זה בחיים ובמיוחד בגיל ההתבגרות, זה משתנה כל הזמן.. יהיה טוב
Zippers
09/12/2015 20:41
זה אחד מהפוסטים היפים ביותר שכתבת... את מתבטאת באופן מדהים!
אני מזדהה עם ההרגשה עם החסר של החברה, ועל פירוק החבורה, קרה לי בדיוק אותו הדבר... אבל יש עוד ילדים בכיתה, יש עוד שכבה שלמה, תנסי להכיר, ליזום שיחות ולדבר עם ילדים, זה באמת רק יתן לך טוב, מכיתה של 20 עד 40 ילדים רק ארבע בנות היו חברות שלך? כל השאר הם סתם קקי? (לא שאלות רטוריות, אני באמת שואלת)
יש לך משצים בביהס? הטיולים לרוב בחגים ככה שאפשר להזיז תתחת ולהוריד את כל הסופגניות שתחנו בחופש :) ובנוסף רוב המגניבים החנונים הולכים למשצים, העילית שבעילית, ככה שזאת קבוצה מגניבה כזו ומגובשת שהולכת לטיולים :) וזה בקושי מבזבז זמן במשך השבוע, רק עוד שעתיים בביהס בהם עושים שחנ"ש עם המדריכים D:
<נעמה>
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

הפעם, אני לא אוכל לספר לכם הרבה על עצמי.
הפעם פתחתי מחדש רק כדי שלא ידעו מי אני.
לצערי, לא אוכל לכתוב פה על עצמי, אתם פשוט תצטרכו לקרוא ולנסות להבין איזה מן בן אדם אני.
אני חתול במסכה, אתם לא יודעים מי אני.
אני חובש מסכה של חתול.
ואולי יום אחד, מרוב שהתרגלתי, המסכה תהפוך לחלק ממני.
אני כבר לא אהיה בן אדם, אני פשוט אהיה,
חתול.
חברים
ElainZippers
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון