עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

לא הרבה קורה. בדד.

05/11/2015 22:04
MaskedCat
מיאו שכתבתי.
לא הרבה קורה. הכל כל כך משעמם. 
אותה שגרה כל יום, אותם ויכוחים מטופשים, ושוב פעם מישהו יכעס עליי ומישהו אחר יעלב. 
אותם מקצועות משעממים, ושגרה משעממת. אותה אני כל יום, אותם אנשים כל יום. אותו הדפוס הנושן. 
ושוב פעם אאחר, ושוב פעם אשכח לעשות שיעורים, ושוב פעם אתעסק בפלאפון במקום להקשיב, ושוב פעם אקשיב לאותן ההערות מצד הסובבים אותי, ושוב פעם בהפסקות אהיה עם חבריי באותו המקום, ואחזור הבייתה ואלך לחוג, ואחרי זה אחזור ואנסה לכתוב שוב שיעורים, אתייאש אחרי המטלה במתמטיקה ולא אכתוב כלום, שוב פעם אראה סדרה ושוב אלך לישון בעודי מהרהרת על שגרת חיי המשעממת. 
הרבה פעמים שאני חושבת מה היה יכול להיות שונה, ומה באמת היה יכול להיות שונה ? 
אוליי הייתי יכולה לצאת עם חברים החוצה יותר ? אולי לצאת עם מישהו ? אולי למצוא תחביב חדש ?  ואולי... 
ואז מגיע המחר ואני לא עושה דבר. 
ויש לי הרגשה שכולם עומדים לנטוש אותי, כאילו עוד רגע אדחוף את כולם מהצוק. 
אני מרגישה מאוד בודדה, ואני פוגעת בכל מי שמסביבי ואומרת דברים מרושעים, לא חושבת על מה שאני אומרת, מרגיש נכון באותו הרגע ואחרי זה אני חושבת שמא הייתה זו טעות. 
עוד מעט הם יבינו, עוד מעט זה ימאס, עוד רגע וזה יגמר ואני אשאר לגמריי לבד. 
אני יודעת את זה. זה יקרה. וזו אשמתי זה נכון. 
אנשים אולי מרגישים שהם תלויים בי, אבל למעשה זה ההפך. זו אני שתלויה בהם וזה לא הדדי. 
ייתכן שהתלות שלי בהם, שאני מתאמצת מאוד להסתיר, מתבטאת במעשים שנראים להם נחמדים אך למעשה הם תלותיים.
לחכות להם ליד הכיתה שלהם, ללכת איתם לשעור כלשהו, אלו דוגמאות למעשים שנראה להם כי הם באים מתוך נחמדות אך למעשה הם מהתלות שלי בהם. העניין הוא שיש אנשים שיכולים להיות לבד, אני לא. כשאני לגמרי לבד אני מתפרקת לחלוטין, מאבדת את זה, אם אני לבד יותר מדיי זמן אני נהיית מדוכאת, ובכללי אני נכנסת לדיכאון כשאני בודדה. 
מזמן החלטתי לא לכעוס על אנשים, ליתר דיוק לא לתת לכעס שלי להתבטא. אם אני אכעס עליהם בגלוי, אני אפסיד.  אני אשאר לבד והם ביחד, ומה עדיף  ? לשמור את הכעס בפנים ולהשאר עם החברים שלך או להתפרק לבד בצד ב"פינת הבדד"  ? אבל אני כן מנדה את עצמי מדברים ומפגשים לפעמים. בטעות, לא בכוונה. לפעמים אין לי כוח ללכת, או שאין לי מצב רוח או שסתם הקבוצה לא לרוחי ואז כשהם נהנים ומשתפים תמונות אני נהיית עצובה יותר ויותר. 
ובודדה. 
תמותי בדידות. 
בדידות זה משהו שמלווה אותי. 
גם כשאני עם אנשים אני מרגישה לבד, ריקנית, עצובה לפעמים. וזה ממש מתסכל שאני לא מסוגלת להיפטר מהבדידות הזו. 
אני גם יצור נורא קנאי, אני מקנאה בכל דבר אפשרי. דברים קטנים, שקורים ביום יום. דברים שלא אמורים להפריע לי אבל הם כן, ואני לא יכולה להתלונן על זה או להתווכח, אלו לא סיבות מוצדקות, רק אני הקנאית הטיפשה. 
אז מה אמרנו ? יצור תלותי קנאי ובודד ? גם מרושע. שאומר לאנשים דברים מרושעים מתי שמתחשק. הבה לא נשכח את זה. 
אני לא בן אדם טוב, אפשר לומר שמגיע לי להשאר לבד. כן.
מיאו. 


הדסCRYstalRain
הדס
06/11/2015 13:36
מזכיר לי את עצמי בתקופת התיכון. זה רק עכשויי אבל תראי שברגע שתתגייסי תראי שהכל יבוא לך טבעי ולא תפחדי להיות לבד. תאמיני. כי מי שמאמין לא מפחד. הייתי באותו המקום ואני יודעת
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

אודות

הפעם, אני לא אוכל לספר לכם הרבה על עצמי.
הפעם פתחתי מחדש רק כדי שלא ידעו מי אני.
לצערי, לא אוכל לכתוב פה על עצמי, אתם פשוט תצטרכו לקרוא ולנסות להבין איזה מן בן אדם אני.
אני חתול במסכה, אתם לא יודעים מי אני.
אני חובש מסכה של חתול.
ואולי יום אחד, מרוב שהתרגלתי, המסכה תהפוך לחלק ממני.
אני כבר לא אהיה בן אדם, אני פשוט אהיה,
חתול.
חברים
CRYstalZippers
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון